רובנו מנסים להימנע מכאב ככל שניתן.
באופן טבעי אנו נמשכים לתחושה טובה (well-being) המלווה הנאה ונמנעים מכאב.
למכאובים שלנו יתכנו מקורות מגוונים: פיזיים, רגשיים, ופוסט-טראומתיים.
הבעיות מתחילות כאשר אנחנו מתחילים לחשוש מרגשות מסוימים, בדרך כלל רגשות כביכול ״שליליים״, כמו פחד, עצב, בושה, רגשות אשם—כאילו, אם נרשה לעצמנו לחוש רגשות אילו, הן ישטפו אותנו באופן טוטאלי ונטבע בהם.
במצבים טראומטיים, התגוננות זו מפני רגשות ותחושות קשות מנשוא עשויה לעזור לנו באופן זמני, אך כאשר ממשיכה מעבר לדרוש, היא עצמה יוצרת בעיות ומרחיקה אותנו מיכולתנו לחיות ב-׳כאן ועכשיו׳ של ההווה.
דמיינו סיר לחץ או קופסא עם מכסה.
ככל שנלחץ על הרגש המבקש לצאת ממנו אנו משתדלים להימנע, כך שישאר חבוי אי שם בנבכי הגוף/נפש שלנו—נגלה שהשדים מאיימים לפרוץ החוצה ביתר שאת.
זוכרים את האבירים של פעם, עם שריון הגוף שלהם, העשוי חומר קשיח המאפשר תנועה? השרירים שלנו עוזרים ליצור סוג של שריון מגן גוף (armoring).
ככל ששריון זה נהיה יותר ויותר נוקשה, סביר שיביא בחיקו יותר כאב פיזי. הכיצד, תשאלו?
אנו מתכווצים על מנת שלא לחוש משהו, אך הכיווץ עצמו, כשנמשך מספיק זמן, כואב—עובדה המביאה להתגוננות נוספת ול- bracing ,הגורמים לעוד כאב וכו׳. נוצר מעגל המזין את עצמו. ברמה הפיזיולוגית מדבריםלעתים על תהליך של kindling.
ככל שנעיז—יתכן במהלך טיפול גוף-נפש כמו ׳החוויה הסומטית׳ (SE – Somatic Experiencing) או וואריאציה של טיפול זה, כמו Integral Somatic Psychotherapy—להרגיש את אותן רגשות מהן נמנענו, בצורה מבוקרת המפזרת אותן בכל הגוף ולא משאירה אותן ממוקדות באיבר אחד, כמו הלב, המתקשה לשאת בהן לבדו, לא נצטרך להתגונן עד כדי כך באמצעות הגוף/נפש, והשרירים שלנו יוכלו להרפות ולחזור לתפקוד הגמיש האופטימלי שלהם, וזאת—במקום להשאר מקובעיים בשמירה מתמדת על מכסה סיר הלחץ, על מכסה תיבת פנדורה, שמע יצאו ממנו השדים המאיימים.
כמו נהר שממשיך לזרום ולהתפתל גם כשפוגש בדרכו מכשולים אשר עוקף, סביר להניח שחזרת השרירם לתפקודם הגמיש (בו תתכן מלודיה קינטית או flow, בהתאם לצרכים המשתנים של המצב) תלווה בהשתחררות משמעותית מכאב.
הטיפול בכאב כרוני עובר דרך הגוף/נפש.
לעתים, קיים מרכיב פוסט-טראומטי משמעותי, אשר טרם זוהה, אולי נשכח, במבוכי הזמן, אך משמר את הכאב דרך תהליכים פיזיולוגיים לא מודעים, תהליכים אשר ניתן להשפיע עליהם, ובכך לנהל את הכאב, במקום שהוא ינהל אותנו.
לשם כך לא דרוש ציוד מיוחד, וניתן ללמוד ולאחר מכן ליישם טכניקות שונות—בכל מקום ובכל עת. כוונתי לצורות התערבות הנלקחות מ-׳החוויה הסומטית׳, פסיכולוגיית האנרגיה, התמקדות, מינדפולנס (mindfulness) גופני, ועוד.
דרגת הכאב מושפעת מהמצב הפסיכופיזיולוגי שלנו (מונח המחליף את הצרוף,׳פסיכוסומטי׳, אשר יתכן שקיבל קונוטציה שלילית).
כשמערכת העצבים האוטונומית, מערכת הפועלת באופן עצמאי ואחראית לתהליכים בסיסיים כמו קצב לב, נשימה ועיכול, איננה מאוזנת וקיימת דיס-רגולציה, דהיינו חוסר ווסותֿ, סביר שיופיע כאב כרוני, דהיינו כאב שנמשך פסק זמן ארוך מהרגיל ואינו נתפס תמיד פרופורציונלי עם השנויים המבניים (האורגניים) בגוף.
חשוב לדעת שכאב מורכב מתחושות שונות, ושלכל תחושה יש התחלה, אמצע וסוף. לרוב, אורח חיים של תחושה הינו קצר מאד (משניות עד דקות).
כאב כרוני מאופיין על ידי רצף מהיר של תחושות לא נעימות (כמו כיווץ, שריפה, פמפום, עיקצוצים, זרם חשמלי, ועוד), כשביניהן, הפוגה לא מספקת של התרחבות ושחרור.
בטיפול SE, אחת המטרות יכולה להיות להאריך את משך המרווח המאופיין ע״י תחושות ורגשות נעימים (ועל כן, נטול הכאב) לבין משך התחושות המאופיינות ע״י כיווץ.
כמו עם תשלומי מיסים, אנו מפחיתים ומעכבים את החזרתיות העיקשת והתכופה של התחושות הלא נעימות. הן תחזורנה, ונצטרך להתמודד ולפרוע אותן, אך ככל שנשתפר בניהול הכאב, יהיה זה בעומצה מופחתת, ולעתים פחות תכופות. חשוב לזכור שיש חיים בין תחושת כיווץ אחת למשניה.
* שווה לעקוב אחר העליות והירידות של מפלס הכאבים שלנו, כל אחד לחוד.
ניתן לדרג כל תחושה של כאב מאפס (ניוטרלי) עד 10 (מאד מציק), ולראות מה עוזר לנו להוריד את רמת הכאב ביום נתון. האם זה מנוחה ושכיבה במצב מאונך? עיסוק אינטלקטואלי מאתגר? מוזיקה מסוימת? שיחה עם חבר? תנועה פיזית, המזערית ביותר?
מומלץ לנהל יומן כאב, ובמידת האפשר, ללמוד להכיר את הטריגרים שלך לכאב, המשאבים לרשותנו שעוזרים לנו להרגיש טוב וכיצד ניתן לנהל אותו—במקום שינהל אותנו.
כפרפראזה לדברי פיטר לוין (היוצר של ׳החוויה הסומטית׳) בהקשר אחר—
כאב כרוני אינו חייב להיות גזר דין לכל החיים.
במאמר אחר אתן כמה ׳טיפים׳ כיצד לנהל כאב.
