צילום מסך נפשי
במהלך יממה, ובתגובה לאירועם פנימיים וחיצוניים כאחת, מצב הרוח שלנו עשוי להשתנות אין ספור פעמים, יש אומרים, לעלות ולרדת בסולם האבולוציוני, לפי איזה חלק במוח ובמערכת העצבים דומיננטי באותו רגע.
לרגע אנו חשים בטוב, מחוברים לכוחות שלנו ולאנשים בחיינו, בטוחים ורגועים בחלקנו. בעקבות ארוע כזה או אחר, אנו עשויים לרגע לחוש לוחמניים, ויתכן ונרתם להיאבק על זכויותנו או על אותם הערכים החשובים לנו. לעתים נמצא דרכים מגוונות ויצירתיות לברוח מהתמודדות מאתגרת (למשל, מחכה לי ארגז ניירות למיון בסלון, ואני דוחה את הקץ ובוחרת לכתוב מאמר זה). לעתים, נחוש ללא כוחות להתמודד עם מטלות היום יום, ונעצור, על מנת לאפשר לעצמנו להתארגן מחדש.
הרבה נכתב על החשיבות של להישאר מפוקסים בהווה (מדיטציה, מיינפולנס ועוד), במיוחד בתקופות של חוסר וודאות והתרחשויות בלתי צפויות, ״בלת״מים״ למיניהם, כפי שקורה בתקופה ממושכת זו של התמודדות כפויה עם וירוס הקורונה.
כשאנו חיים את ההווה, אנו פחות עסוקים ב-״מה יהיה?״ ובדאגות לעתיד, יתכן פחות עסוקים בארועים עברו, למרות שכמובן העבר משפיע על ההווה וצובע אותו. ולעתים שווה להתחקות אחרי השפעת העבר ולשחרר קצת, על מנת להיות יותר נוכחיים ואף להנות יותר מההווה.
ברצוני להציע שיטה פשוטה לבצע מעין ״צילום מסך״ כדי לתעד מה בעצם מעסיק אותנו וכיצד אנו חווים אותו. ככל שיש לנו יותר אינפורמציה מערוצים שונים, יותר ברור לנו עם מה אנו מתמודדים. טכניקה זו לקוחה מעולם ״החוויה הסומטית״, שיטת טיפול העוסקת ברצף בין גוף ונפש (Somatic Experiencing – SE). נרצה להיות קשובים לאינפורמציה המגיעה אלינו מערוצים שונים. הדבר יאפשר לנו להתקרב למה ש-Gendlin, אבי ההתמקדות, כינה ה-Felt Sense (בעברית תורגם ל-״חוש החישה.״ ) ה-Felt Sense מתייחס למכלול האינפורמציה, הגשטלט שיש לנו אודות דבר מסוים, כמו אדם, חפץ, מושג ועוד. לעתים קשה לגעת בכך במילים, וניתן רק להתקרב למשמעות של אותו דבר עבורנו.
הערוצים עליהם אני מדברת הינם: רגשות ותחושות הגוף, אמונות ומחשבות (משמעות), התנהגות ודחף לתנועה, והתמונה (image) שקופצת לנו לראש. התמונה/דמוי אינה חייב להיות ויזואלית—יכולה להיות גם אודיטורית או טקטילית (מ-touch, מגע).
כדי לזכור אותם, פיטר לוין הציע את האנקרונים :SIBAM
- Sensation – תחושה
- Image – תמונה
- Behavior – התנהגות
- Affect – רגשות
- Meaning – משמעות
כדאי גם לקחת צעד אחד אחורה ולשים לב מה קדם לאותה הרגשה, על מרכיביה השונים. כך גם, נוכל לזהות טריגרים שונים למה שאנו חשים.
אפשר לנהל יומן ולתעד כך כל דבר אשר מעורר את הסקרנות שלנו. (את השיפוטיות והלקאה עצמית כדאי לשים בצד, כלא רלוונטית לעבודה זו, ויתכן בכלל.)
אז מה אפשר לתעד תשאלו?
ובכן תלוי איזה משקפיים אתם בוחרים לשים.
אפשר להתחיל עם הדברים החיוביים, שנותנים לנו הרגשה טובה וממשאבים אותנו.
אך אם נרכיב משקפיים של מינוס, אזי כל תסמין שמעיק עלינו, כמו אולי קושי להרדם, כאב, חרדה, מצב רוח ירוד ומדוכדך, דחף לאכול, לעשן, לשתות אלכוהול, דחף לעסוק בכל פעילות אליה אתם מכורים, תחושה של דמוי עצמי נמוך או של חוסר אונים, ועוד.
קחו ״צילום מסך״, ותנסו לחקור מימדים אלה, לקבל תמונה רחבה.
**
אפשר לקחת זאת צעד נוסף קדימה, ולשאול, האם אי פעם חוויתי משהו דומה, ואם כן, מתי?
תחשבו על משהו אשר מפעיל אתכם (triggers you) בשבוע-שבועיים האחרונים.
משהו שאתם יודעים שהתגובה הרגשת שלכם מוגזמת ולא פרופורציונלית למה שקורה.
כשאתם מסתכלים פנימה, איזה תמונה קופצת לכם לראש, אשר מייצגת את החלק נהכי גרוע של טריגר זה? התמונה יכולה להיות ויזואלית, אודיטורית וכו׳. אתם יכולים לראות בה את עצמכם ו/או אחרים.
ככל שאתם מתמקדים בתמונה, איזה מילים הולכים יחד עם אותה תמונה, מילים שמבטאות הכי טוב מחשבות שלייות שיתכן ויש לכם לגבי עצמכם, גם אם לא רציונלים (לדוגמה, אני חלש, חסר אונים, לא יכול לעשות את זה וכו׳).
ככל שאתם מתמקדים על התמונה והמילם, איזה רגשות עולים?
כשאתם שמים לב לרגשות, היכן הן ממוקמות בגוף?
האם זה מוכר לכם?
תנו לעצמכם להפליג אחורה בזמן, לזמן אחר בחייכם, בו אולי חשתם כך.
שימו לב מה עולה.
תהיו סקרנים לגבי זה, תאפשרו למוח שלכם להגיש לכם את זה ואף לעשות את החיבורים. עבור כל אחד, החיבורים יבואו בקצב שלו או שלה.
הנגשה זו מביאה מודעות.
כעת, נחזור לכאן ועכשיו.
שימו לב איך זה עבורכם לעשות חיבורים אלה ברגע זה.
כמו כן, שימו לב לתגובתיות שלכם, תהיו mindful.
הסתכלות זו עשויה להעניק קצת מרחב, קצת מקום לנשימה.
מה שטעמתם כעת לקוח מעבודת Eye Movement Desensitization Reprocessing) EMDR)
