הקמת משפחה עם רפואת רבייה מן ההיבט הפסיכולוגי
רפואת רבייה הוא תחום ברפואה העוסק במערכות הרבייה של גברים ונשים כאחת, כולל חקר, אבחון וטיפול בבעיות פריון. זוגות הטרוסקסואליים וחד מיניים רבים נעזרים באנשי מקצוע אלה במאמציהם להקים משפחה באמצעות תרומת תאי רבייה (זרע, ביצית, עובר). במקרים רבים, גם נשים יחידניות נעזרות בענף זה של הרפואה. חוק ההסכמים לנשיאת עוברים מ-1996 (כולל התיקון מ-2018) אינו מתייחס או מזכיר כלל גברים יחידניים כהורים מיועדים, כך שבפועל אינו מותיר אופציה כזו.
למרות שבישראל רבים חפצים בילדים וקיימים לחצים משפחתיים/חברתיים כאשר מישהו או מישהי מעיז/ה להתלבט בקול רם אם כלל חפץ להיות הורה, חשוב לזכור שאין כל ״חובה״ להיות הורה. אפשר לעשות בחירות שונות במהלך החיים, ו/או לשנות אותם בבוא העת. למשל, ניתן להקפיא ביציות או זרע ולשמר תאי רבייה לעתיד, אם וכאשר התנאים יבשלו לכך. כמו כן, אפשר לאמץ, אם תתגלה בעיית פוריות או בעיה גנטית אשר תצריך זאת. אפשרות נוספת הינה כמובן לרכוש תאי רבייה.
לעתים, קיימת התלבטות אצל ההורה המיועד האם לחפש תורם או תורמת שזהותו או זהותה ידוע/ה וגלוי/ה לעומת להסתפק בתורמ/ת אנונימי/ת. מכיון שבארץ עדיין יש רק מסלול אנונימי עבור תרומות זרע, המשמעות היא יבוא מנות זרע מחו״ל, מתורם שמוכן שזהותו תהיה ידועה ומתחייב לענות על שאלות הצאצאים, ככל שתעלינה. לרוב מנות אלה יקרות יותר, אך לדעתי זהו מחיר קטן לשלם עבור בריאותו או בריאותה העתידית של ילדיכם, אשר אחרת יצטרכו לגדול כמעט ללא מידע על אודות התורם, מידע אשר לעתים עשוי להציל חיים.
אעסוק כאן בקצרה בהשלכות הפוטנציאליות של בחירה זו עבור הצאצאים. אציין שלמרות שהמאמר מכוון בעיקר לבניית משפחה כתוצאה מתרומת זרע, סוגיית ההשלכות של אנונימיות על הצאצאים, רלוונטית באותה מידה גם כאשר מדובר בהקמת משפחה כתוצאה מתרומת ביצית או עובר.
לאותם הורים מיועדים אשר חשים היסוס או קושי רגשי ביחס לבחירת מסלול תורמ/ת גלוי/ה, אומר ששווה להם מאד לפנות ליעוץ פסיכולוגי עוד בטרם יחליטו כיצד לנהוג. יתכן שמחסומים פסיכולוגים מסוימים יתפוגגו במהלך השיחה. בכל מקרה, כל החלטה שלא תיעשה, כדאי שתהיה עם עיניים פקוחות, לאחר חשיפה לקולות הצאצאים אשר כיום יותר ויותר משתפים אחרים בחוויותיהם, אם במדיה, אם בכתובין. הדבר יסייע להורים המיועדים להתכוונן לטובת הילד, נושא מוזנח יחסית, בחקיקה הקיימת בישראל.
*
בעבר, הגישה הרווחת בעולם היתה שלא לגלות לילדים כיצד נוצרו (במקרה של זוג אשר לאחד מבני הזוג היתה בעיית פריון והתבייש בכך) וכן, להשתמש בתורם אנונימי, מתוך שיקולים שונים אשר נועדו להגן על פרטיות התורם או תורמת.
הממסד הרפואי והרשויות בעקבותם, מנעו באופן אקטיבי מהצאצאים את האפשרות לדעת כיצד נוצרו או את זהות ההורה הביולוגי התורם, גם בהגיעם לגיל 18. מנגד, היתה פרקטיקה שונה בתחום האימוץ, בה ניתן לפתוח תיק אימוץ בגיל 18. נבנתה, אם כן, מעטפת סודיות, כזו שנרקמה מהכחשות, התחמקויות ושקרים בעלי השפעה טוקסית על הדינמיקה המשפחתית. במקרים רבים, מערכת זו ניזונה מבושה, כאילו אכן יש משהו מביש בכך שקיימת בעיה רפואית של פריון [1].
במידה רבה, השמירה על אנונימיות התורם עדיין מאפיינת את הפרקטיקה בארץ, וזאת למרות ביטולה והוצאתה אל מחוץ לחוק בארצות רבות, ונסיונות שונים לשנות זאת גם בארץ [2], נסיונות שנועדו לאפשר למי שנולד למשפחה שנבנתה כתוצאה מתרומת תאי רבייה להתחקות אחר זהות הוריו הביולוגים, אם כך יחפץ במהלך התפתחותו.
הסיבות לחסימת המידע נעוצות במגוון מיתוסים וחששות שונים, כמו הפחד מחוסר תורמים [3].
נציין כאן שאין ״חובה״ לתרום תאי רבייה ומי שחפץ בכך, יוכל לעשות זאת עם הידיעה שיתכן שבגיל מסוים הצאצאים שלו או שלה ירצו ויוכלו להכיר אותו או אותה [4]. נגזר מכך שמי שלא מתאים לו, שפשוט לא יתרום. בנוסף, התוצאה מהוצאתה של האנונימיות מחוץ לחוק בישראל איננה חוסר תורמים (כפי שלאורך השנים טענו וממשיכים לטעון רופאים שונים בתעשיית הפריון בארץ ואף קבוצת נשים שחברה אליהם), שהרי בנקי הזרע יוכלו לגייס גברים בעלי פרופיל שונה מאלה התורמים כיום באופן אנונימי מבלי שיתנו את הדעת או יבינו כיצד אנונימיות זו תשפיע על התינוק שיוולד. חשוב להבין שממילא, לא ממש ניתן להתחייב שהמידע הסודי לא יתגלה לעולם והבטחות של שמירת אנונימיות הן כנראה ללא כסוי.
יתרה מכך, לדעת רבים, חשוב להכיר בכך, וליידע תורמים פוטנציאלים שכיום, במאה העשרים ואחד, ההבטחות של הבנקים כאילו אכן ניתן לשמור על אנונימיות התורם הן פשוט לא ראליות [5] . שהרי כיום, למי שלא מוותר/ת ונחוש לאתר קרובי משפחה ביולוגים יש שלל אמצעים שלא היו קיימים בעבר. לדוגמא, ניתן להירשם למאגר בינלאומי של משפחות (ראה מטה), ניתן להצטרף לקבוצת פייסבוק סודית המיועדת לאמהות או לאחאים ולהצליב מידע קיים עם אחרים, ניתן להעזר בבדיקות גנטיות, ועוד.
שורה תחתונה
קיימים שיקולים אתיים, הלכתיים, משפטיים ופסיכולוגים אשר מובילים למסקנה ברורה—זכותו של כל ילד לדעת את זהות ההורים הביולוגים שלו או שלה. יתכן כמובן ויהיו ילדים אשר לא ירצו לממש זכות זו, וזו זכותם המלאה. אך אין למנוע זאת ממי שכן מעוניין. זכות בסיסית זו מעוגנת באמנות בינלאומיות שונות עליהם חתומה ישראל.
חשוב להבין שצרכיהם של הצאצאים (ילדים, בני נוער ומבוגרים) קודמים לצרכי התורמים ו/או המעונינים ברכישת מנות תאי רבייה כדי להקים את משפחתם [6]. הילדים לא היו צד בהסכם סודיות כזה או אחר עם תורמ/ת וזכותם לדעת את זהות התורמ/ת—כולל מידע רפואי וגנטי עדכני—החשוב ביותר לבריאותם העתידית ואשר יאפשר להם להימנע מקשר רומנטי עתידי עם אחאים לא ידועים, כלומר, מגלוי עריות.
אני מצטרפת לעמדה שזה לא אתי לשלול את הזכות לדעת מהצאצאים ו/או להציב מכשולים שונים בדרכם, בחיפושם את זהות התורמ/ת ו/או את זהות האחאים (בהנחה ששני הצדדים חפצים בכך).
התבטויות פומביות בארץ ובעולם, וכן סקרים ומחקרים שונים הראו שלרוב, בני נוער ומבוגרים צעירים מעונינים באופציה שיוכלו בעתיד, אם וכאשר ירגישו צורך בכך, לדעת את זהות התורמ/ת. העובדה שכיום, לאלה שנולדו מתרומה אנונימית נשללת זכות בסיסית זו, מעסיקה אותם רגשית ומנטלית. שהרי טבעי הדבר שיחושו סקרנות עצומה להכיר או לפחות לדעת דברים שונים על אודות התורם (כולל אם הם דומים לו או לה), מעבר לפרופיל הבסיסי שניתן לקבל מבנק הזרע, המפרט ארץ מוצא, צבע עיניים/עור/שיער, גובה ועוד כמה פיסות מידע. לא מצויין שם בן כמה התורם היה כשתרם, מדוע היה לו חשוב לתרום, האם יש לו ילדים משלו, במה עוסק תחומי עניין וכו׳. אין ממנו מכתב שנשמר במועד התרומה עבור הצאצא, כל תמונה או הקלטה. זהותו נשארת בעיקר בגדר תעלומה. זה מתסכל לא לדעת דבר על ההורה הביולוגי שלך, משאיר מקום להרבה חוסר וודאות ובעיקר, חלל גדול.
כפי שצויין, לא פחות חשוב, הוא הצורך של הצאצאים ליצור קשר כלשהו עם אחים ואחיות למחצה, במידה ושניהם ירצו, במיוחד בימי המדיה החברתית הענפה. צורך זה במיוחד חשוב כאשר אין כל מידע על ההורה הביולוגי, ויכול לענות חלקית על שאילות רפואיות, ככל שתתעוררנה.
לסיכום, מומלץ לאפשר לילדיכם העתידיים להחליט בעצמם בבוא העת, אם ירצו להתחקות אחר שורשיהם וקרוביהם הביולוגים כשיגדלו, ולא למנוע זאת מהם מראש.
אי לכך, יש צורך לרכוש תאי רבייה של תורמים שמסכימים להיחשף לצאצאיהם בהגיעם לגיל בגרות ולהימנע מתרומות אנונימיות. שווה להשקיע ביעוץ קצר עם פסיכולוג/ית לפני שפועלים להקמת משפחה שתיווצר כתוצאה מתרומת תאי רבייה—הדבר יאפשר לבדוק איזה אמונות מנחות אתכם לגבי תהליך בניית המשפחה, וכיצד אתם מרגישים לגבי האופציות השונות הקיימות היום. כמו כן מומלץ להיחשף לסרטים תעודיים וחומרי קריאה העוסקים בכך, כאלה אשר משמיעים את קולותיהם החסרים של הצאצאים עצמם.
אם מקבלים שזו זכותם של הצאצאים לדעת את שורשיהם הביולוגים, הרי שיש לבטל לאלתר את המסלול הקיים של תרומות אנונימיות, מתוך כיבוד זכותם הבסיסית של הצאצאים.
כמו כן, במקום להקשות על כך, ניתן בקלות לעזור לצאצאים לאתר אחד את השני, כמקובל, למשל, באנגליה. ניתן לעשות זאת גם מבלי להפר הבטחות שניתנו לאנשים שתרמו בעבר מתוך ציפייה שזהותם תשאר אנונימית. למשל, ניתן לספק מספר תורם ייחודי אשר אינו חושף את זהותו, כמקובל במקומות רבים בחו״ל. מדוע זה חשוב? לצאצאים רבים יש צורך בסיסי להכיר את האחאים שלהם, על מנת להשלים תמונה חסרה בפאזל סביב הזהות שלהם. הם חשים צורך למלא את ענפי העץ המשפחתי עם אנשים ושמות, במקום שיופיעו רק סימני שאלה.
מקורות נוספים
Kramer, W. & Cahn, N. (2013). Finding our Families. A First-of-Its-Kind Book for Donor-Conceived People and Their Families. USA: Penguin.
אתר בינלאומי אשר הוקם בארה״ב. מקור למידע רב.
כולל מנוע חיפוש עבור משפחות לפי מוסד/ארץ.
Shorashim: Israeli Donor Families
אתר ישראלי שהיה פעיל בעיקר בין השנים 2011-2016 ומכיל הפניות למקורות מידע שונים.
1. Landau, R. (1998). The Management of Genetic Origins: Secrecy and Openness in Donor Assisted Conception in Israel and Elsewhere. Human Reproduction, 13 (1), 3268-73.
2. למשל, וועדת אלוני ב- 1992 אשר המליצה על גישה בלתי תלויה למידע לא מזהה על אודות התורם וכן על גישה למידע מזהה אשר התורם שיחרר.
ניירות עמדה שונים מטעם פסיכולוגים ומשפטניים אשר הביעו תמיכה בביטול האנונימיות לאור ההשלכות על הצאצאים ואשר ביקשו לשמוע את קולות הצאצאים בטרם יגיעו לידי החלטה, נחסמו ולא היגיעו כלל לדיון של וועדת מור-יוסף (2013).
3. החיפוש אחר קשרי תורמים וזהות: קולותיהם החסרים של ילדי ישראל. רות שידלו. אסיא כתב עת לרפואה, אתיקה והלכה. חוברת צ״ג-צ״ד, אדר תשע״ד. פברואר 2014, כרך כ״ד חוברות א׳-ב׳. עמ׳ 75-94
Shidlo, R. (2013). In Search of Donor Relations: The Missing Voices of Israel’s Children. Medicine and Law, 32: 95-113
4. Sylvester, T.K. (2006). The Case Against Sperm Donation Anonymity. Yale School of Law. Unpublished Doctoral Dissertation.
5. Motluk, A. (2005). Anonymous Sperm Donation Traced on the Internet. New Scientist Magazine 2524.
6. Shidlo, R. (2013). In Search of Donor Relations: The Missing Voices of Israel’s Children. Medicine and Law, 32: 95-113,
7. Sylvester, T.K. (2006). (see above).
8. הסכם אשר למיטב ידיעתי חוקיותו לא נבחן לעולם בבג״ץ
